פני שבועיים התעוררו תושבי ישראל לשחר של יום חדש: סניף איקאה בנתניה, שהיה בשנים האחרונות אחד ממוקדי הצריכה הגדולים באזור המרכז, נשרף כליל. בזמן שמנכ"ל החברה ועובדיה ביכו את הנזק הגדול, מיהרו אנשי תקשורת רבים לשלוף בדיחות על חשבונה של ענקית הריהוט השוודית. 
לפי הדיווחים, התחפושות והבמות של שלוש מ-12 הקבוצות המובילות נפגעו קשות מהשריפה, ולכן יהיה הקרנבל השנה מעט פחות ססגוני. מנהל בית ספר לסמבה סיפר לסוכנויות הידיעות כי האש כילתה יותר מ-3,000 תלבושות שעל הכנתן עמל יחד עם הקבוצות שלו. באופן אירוני, אחת הסיבות להקמתו של מתחם מיוחד שבו ירוכזו בתי הספר לקרנבל ומחסני הציוד והתלבושות היתה הרצון להימנע מדליקות, שבעבר פגעו קשות בעיר בזמן ההכנות לקרנבל.
גם מיכאל שטראוס, הבעלים ולשעבר היו"ר של חברת המזון שטראוס, חווה שריפה בעיתוי גרוע במיוחד. במאי 1995, כמה שבועות לפני פתיחתו הרשמית של הקיץ, פקדה שריפת ענק את מפעלי הגלידה של החברה בעכו, ונזקיה נאמדו ב-180 מיליון שקל.
"הייתי בישיבה של מועצת המנהלים בהרצליה, כשהודיעו לי שהמפעל בוער", משחזר שטראוס. "הגעתי לשם במהירות עם בתי עופרה, ומיד ראינו שלא נשאר שום זכר למפעל. למזלנו, הגלידות אוחסנו בבתי קירור במקום נפרד. זה היה נורא ואיום. יכולנו להפסיד את כל העונה - הרי הלקוחות לא מחכים לך שתשקם את המפעל, הם פשוט בוחרים גלידה אחרת".
שטראוס מספר כי עובדי החברה נרתמו ועבדו שעות נוספות רבות, כדי שהחברה תצליח לספק גלידות באותו קיץ. ייצור הגלידות הופסק לחודש בלבד ולאחריו החלה החברה לייבא מכונות מחו"ל באמצעות מטוסים - ולא ספינות, כמקובל - דבר שייקר את עלויות היבוא באופן משמעותי. במקביל החלה החברה לייבא גלידות מחברת יוניליוור, וייצרה גלידות גם במשמרות לילה, במפעלים של חברות אחרות.
"תוך חודשיים חזרנו לייצר מחדש", אומר שטראוס. "רבים מעובדי החברה לא ישנו אז בלילות. היה לחץ נוראי וזה עלה המון כסף, אבל בטווח הארוך זה היה שווה. במבט לאחור, אנחנו זוכרים את זה כחוויה". סביר להניח ששטראוס היה מדבר אחרת אם בשריפה היו הרוגים או פצועים.
שריפות מסחריות גדולות ותוצאותיהן
